בראשית
התרגשות. נקודת התפנית השנתית של הספירלה : מסיימים את הקריאה והלימוד של התורה, על כל ההבנות שצברנו – ומתחילים מחדש. ראשית. שמחה וציפיה : מה תביא לנו השנה ?
מתחילים מההתחלה. הרבה חומר. ים לצלול ולהפוך בו. האם יש גם מבוא, הוראות לדרך ?
פרק א' בבראשית הוא המסד, לא רק שלנו, של כל העולם המערבי. לכן מענינים הפרטים, הסדר, תארי הפעולה. הכל בראשיתי, וטעון משמעויות.
והנה, במקום טוב באמצע, אנחנו קולטים משהו מוזר :"וַיִּבְרָא אֱ-ל'ֹ אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים".
הרי אין עוד שמות פרטיים בסיפור הבריאה !
ומה פתאום 'ה' הידיעה ? הרי איננו מכירים אותם ! לאור, לחושך, לרקיע, לארץ ולמקוה המים ניתנים לפחות שמות נוספים, וכאן – כלום.
המלומדים שבנו יודעים שעל כך נשברו קולמוסים. תוכלו לעיין אצל קויפמן, קאסוטו, ועוד. לבחון הקשרים לתרבויות אחרות. ובמקורותינו – במדרש, בקבלה, אצל המהר"ל, והרשימה ארוכה.
אך כאן אני נצמד לקריאה פשוטה בטקסט :
א מיהם התנינים ?
ב מה התפקיד שממלאה הופעתם כאן, בלב סיפור הבריאה ?
כדי לענות על השאלה הראשונה, מחפשים מקבילות, במקומות אחרים בתנ"ך. האם השאלה מתבהרת? להיפך, הבנתנו מסתבכת, מתערפלת. התנין מופיע כאות בידי משה, כשבא לפני פרעה. אך פעם הוא תנין, ובמשנהו הוא נחש. זהירות !
ובשירת האזינו - חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי. שוב, פתנים, סודות, אוצרות.
ובישעיה, המדבר על 'היום ההוא', מתקשר התנין שוב לנחש, אך הפעם מופיע גם הלויתן, בריח ועקלתון. לויתן ?! הרי הוא מככב בתשובת הא-ל מתוך הסערה לאיוב, יחד עם בהמות.
אכן אכן, התנינים בבראשית היו לפחות שניים, והיו גם 'גדולים', והרי עוסקים פה בגדול ביותר, ביבשה ובים, שההפרדה ביניהם בראה את המציאות. כנראה שעסקינן בזוגות של ניגודים, בבסיסיים שבהם, כראוי לסיפור הבריאה. 'בריח' ו'עקלתון' גם מרמזים על המתח שבין הזכר לנקבה. קשור לנחש – זוכרים? מי שמביא זאת במפורש הוא התלמוד, בבא בתרא, ע"ד ע"ב.
ובכן, התשובה לשאלתנו הראשונה אינה פשוטה. גם אם המדובר בחיות ממשיות, ברור שהדגש של המקרא הוא על המטען הסמלי שלהן, כגדולים ביותר, כמשקפי מתח בין ניגודים.
אם נזכיר את תרבויות המזרח הקדמון, הרי ששם היצורים המקבילים הם הקוראים תיגר על שלטון האל. ואצלנו, בסיפור הבריאה, הם מובאים כברואים ע"י הבורא, שלא יהיו אי הבנות.
ומכאן, לשאלתנו השניה – מה תפקידם בסיפור הראשית ?
להוסיף על מבוכת השאלה, נשים לב שצמוד אליהם הפועל 'ברא'. מה עוד בסיפור הבריאה אכן 'נברא'? רק שתי ישויות נוספות : 'שמים וארץ', והאדם. ובכן, לא נוכל להתיחס לתנינים כישות שולית, שהרי המקרא מציב אותם במרכז הבמה.
תפקיד התנינים, אליבא דמאמר זה, העוסק ב'דרך הסמל' :
האדם, כידוע למעיין בבראשית א', מורכב מחומר ומרוח. המציאות, שלתוכה נברא האדם, נבראה בהתאמה, מארץ ומשמים . באופן הפשטני ביותר, המקרא קורא לאדם לעלות, מקיום חומרי לקיום רוחני. מהי הדרך, שתדריך את האדם להתגבר על כל המכשולים שבעליה זו, בתוך המציאות שלתוכה נברא ?
פה נכנסת לתמונה הצלע השלישית – התנינים. הם מהווים אב-טיפוס. לדרך הסמל.
כדי להתגבר על כח המשיכה של ה'טבע האנושי', על כוחות הקיום, האדם צריך להעזר במורה, במצביע, במאתגר. לא כהצבעה חד פעמית, כאמירה שכלתנית – 'עליך להיות טוב', אלא כהוויה מלווה תדיר, בכל מצב ושלב, שתתחבר להוויה הקיומית, ותעקוף את כוחות השכל.
ל'תנינם' יש מקום של כבוד בסיפור בראשית, היות והם, כמייצגי דרך הסמל, הם הכלי, שבאמצעותו עשוי האדם לעלות, מקיום ארצי בלבד, אל עבר קיום, הנוגע גם בשמימי.
שנה טובה.
התרגשות. נקודת התפנית השנתית של הספירלה : מסיימים את הקריאה והלימוד של התורה, על כל ההבנות שצברנו – ומתחילים מחדש. ראשית. שמחה וציפיה : מה תביא לנו השנה ?
מתחילים מההתחלה. הרבה חומר. ים לצלול ולהפוך בו. האם יש גם מבוא, הוראות לדרך ?
פרק א' בבראשית הוא המסד, לא רק שלנו, של כל העולם המערבי. לכן מענינים הפרטים, הסדר, תארי הפעולה. הכל בראשיתי, וטעון משמעויות.
והנה, במקום טוב באמצע, אנחנו קולטים משהו מוזר :"וַיִּבְרָא אֱ-ל'ֹ אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים".
הרי אין עוד שמות פרטיים בסיפור הבריאה !
ומה פתאום 'ה' הידיעה ? הרי איננו מכירים אותם ! לאור, לחושך, לרקיע, לארץ ולמקוה המים ניתנים לפחות שמות נוספים, וכאן – כלום.
המלומדים שבנו יודעים שעל כך נשברו קולמוסים. תוכלו לעיין אצל קויפמן, קאסוטו, ועוד. לבחון הקשרים לתרבויות אחרות. ובמקורותינו – במדרש, בקבלה, אצל המהר"ל, והרשימה ארוכה.
אך כאן אני נצמד לקריאה פשוטה בטקסט :
א מיהם התנינים ?
ב מה התפקיד שממלאה הופעתם כאן, בלב סיפור הבריאה ?
כדי לענות על השאלה הראשונה, מחפשים מקבילות, במקומות אחרים בתנ"ך. האם השאלה מתבהרת? להיפך, הבנתנו מסתבכת, מתערפלת. התנין מופיע כאות בידי משה, כשבא לפני פרעה. אך פעם הוא תנין, ובמשנהו הוא נחש. זהירות !
ובשירת האזינו - חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי. שוב, פתנים, סודות, אוצרות.
ובישעיה, המדבר על 'היום ההוא', מתקשר התנין שוב לנחש, אך הפעם מופיע גם הלויתן, בריח ועקלתון. לויתן ?! הרי הוא מככב בתשובת הא-ל מתוך הסערה לאיוב, יחד עם בהמות.
אכן אכן, התנינים בבראשית היו לפחות שניים, והיו גם 'גדולים', והרי עוסקים פה בגדול ביותר, ביבשה ובים, שההפרדה ביניהם בראה את המציאות. כנראה שעסקינן בזוגות של ניגודים, בבסיסיים שבהם, כראוי לסיפור הבריאה. 'בריח' ו'עקלתון' גם מרמזים על המתח שבין הזכר לנקבה. קשור לנחש – זוכרים? מי שמביא זאת במפורש הוא התלמוד, בבא בתרא, ע"ד ע"ב.
ובכן, התשובה לשאלתנו הראשונה אינה פשוטה. גם אם המדובר בחיות ממשיות, ברור שהדגש של המקרא הוא על המטען הסמלי שלהן, כגדולים ביותר, כמשקפי מתח בין ניגודים.
אם נזכיר את תרבויות המזרח הקדמון, הרי ששם היצורים המקבילים הם הקוראים תיגר על שלטון האל. ואצלנו, בסיפור הבריאה, הם מובאים כברואים ע"י הבורא, שלא יהיו אי הבנות.
ומכאן, לשאלתנו השניה – מה תפקידם בסיפור הראשית ?
להוסיף על מבוכת השאלה, נשים לב שצמוד אליהם הפועל 'ברא'. מה עוד בסיפור הבריאה אכן 'נברא'? רק שתי ישויות נוספות : 'שמים וארץ', והאדם. ובכן, לא נוכל להתיחס לתנינים כישות שולית, שהרי המקרא מציב אותם במרכז הבמה.
תפקיד התנינים, אליבא דמאמר זה, העוסק ב'דרך הסמל' :
האדם, כידוע למעיין בבראשית א', מורכב מחומר ומרוח. המציאות, שלתוכה נברא האדם, נבראה בהתאמה, מארץ ומשמים . באופן הפשטני ביותר, המקרא קורא לאדם לעלות, מקיום חומרי לקיום רוחני. מהי הדרך, שתדריך את האדם להתגבר על כל המכשולים שבעליה זו, בתוך המציאות שלתוכה נברא ?
פה נכנסת לתמונה הצלע השלישית – התנינים. הם מהווים אב-טיפוס. לדרך הסמל.
כדי להתגבר על כח המשיכה של ה'טבע האנושי', על כוחות הקיום, האדם צריך להעזר במורה, במצביע, במאתגר. לא כהצבעה חד פעמית, כאמירה שכלתנית – 'עליך להיות טוב', אלא כהוויה מלווה תדיר, בכל מצב ושלב, שתתחבר להוויה הקיומית, ותעקוף את כוחות השכל.
ל'תנינם' יש מקום של כבוד בסיפור בראשית, היות והם, כמייצגי דרך הסמל, הם הכלי, שבאמצעותו עשוי האדם לעלות, מקיום ארצי בלבד, אל עבר קיום, הנוגע גם בשמימי.
שנה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה