אפקט הריצ'רץ'

בשעת עומס, מתקרבים לעבר מעגל התנועה. מה לעשות, שני הנתיבים, שלאורכם התחרינו מי משיג את מי – הופכים לאחד. בעיה. כעת אין גם יתרון למהירות, לא לעוצמה של המנוע, ואפילו לא לתכונות ה-4X4. בעיה. התרגלנו לתחרותיות, לא לצאת פראיירים, והנה אנחנו חשופים אפילו למבטים מקרוב של שכנינו-לרגע. בעיה.
ריצ'רץ'. (כעיקרון אני מעדיף מילים בעברית, אבל 'רוכסן' זה לא אותו דבר...).
קריאת הכביש היא פשוט – ריצ'רץ'. מכונית מימין, מכונית משמאל ( רק ביום חול... סתאאם, בשביל החרוז). שני הצדדים מתאחדים לנתיב אחד. ריצ'רץ'.
כך הסברתי הבוקר לבתי היקרה, בדרך לביה"ס.
מה לרוכסנים ולאתר העוסק בסמל ?
ובכן, זהו דימוי לתופעה. מטאפורה, ליתר דיוק, אם ננתח את הז'אנר בכלים 'ספרותיים'.
רגע, הרי נאמר ש'דרך הסמל' יוצאת אל מעבר לניתוחים הספרותיים, מעבר ל'מטען הסמלי' ?
נשתמש בדוגמה זו, כדי להבהיר שוב מהו הערך המוסף של דרך הסמל.
נתקלתם בכותרת של מאמר זה, הנהנתם בראש כשקראתם את התיאור הכל-כך מוכר, והגבתם: 'נחמד'. אולי גם: 'וואלה, הוא צודק, לא חשבנו על זה'. וזהו, ברוב המקרים. ובכן, זאת הנקודה העיקרית –'וזהו'.
כלומר, זה נגמר במלים, בשכל. לא קרה כלום. מקסימום ניזכר בכך בפקק הבא.
להבין מהי כאן דרך הסמל – זה כבר דבר אחר. הכותרת ניסתה לרמוז: 'אפקט הריצ'רץ''. לא רק כדימוי תיאורי, אלא 'אפקט' – השפעה, המעוררת והמניעה תהליך.
כשאני בפקק, בקושי המסוים שתואר קודם, מהקשיים הללו שמזמנים לנו החיים, לפתע עולה תמונה חזותית של ריצ'רץ' ! מצחיק, זה בסך הכל ריצ'רץ' ! משהו טכני לחלוטין; לא תחרות ולא אגו פגוע. פשוט ריצ'רץ', שצריך לרכוס, ולהמשיך הלאה, להמשך המירוץ הרגיל, שנקטע לרגע.
הפוטנציאל של סמל הריצ'רץ' הוא עצום. לא רק הרגעים שבתוך הפקק עשויים לעבור בשלוות נפש, אלא גם לאחר מכן, אחרי מעגל התנועה, עשויה להימשך השלווה הזו. למה לא ? – אם איפשרנו לסמל לחלחל פנימה לעומק, ולמה לא, הרי זה משהו נייטראלי ומשעשע, שבגיל שלוש למדנו להתגבר עליו - הרי שהבנו משהו, שרלוונטי לא רק לפקקים, אלא גם לחיים בכלל.
ויותר מכך, אם הדימוי הסמלי יהיה נפוץ יותר בסביבתנו, הרי שאז, ברגע שנראה כי הנהג שלימיננו 'מתחמם' קצת, נוכל להרים את הבוהן בידידות, ולהניע את השפתיים : 'ריצ'רץ''. (החלונות הרי סגורים, בחורף בגלל הקור, ובקיץ בגלל המיזוג). ואז גם הוא ייזכר במה שנשכח ממנו לרגע, והכל יבואו אל מקומם בשלום ובשלוה.
ניתן לצרף זאת לתפריט של התנועה החברתית המתפתחת בימים אלו, הקוראת לכולנו לחייך יותר לסובבים אותנו ברחוב ובאוטובוס, ואף לנהל שיחת חולין, במקום להתבצר בשתיקה. כן, זו תגליתה של הצעירה ערבה רז, שקטעה את שהותה בחו"ל לשם הקמת התנועה 'שמחה'. כל הכבוד. http://www.simha.org.il/
דימוי הפקק כריצ'רץ' שרת אותנו להסברת המהות של דרך הסמל. אך מדוע היה צורך להשתמש בהסברים מילוליים ארוכים – זאת מכיוון שסמל זה אינו 'איכותי'. (=על רגל אחת - הסמל אינו לקוח מעולם הטבע, אינו מעוגן במקורות, אינו משתקף בספרות ובשירה, וכן הלאה). לגבי סמלים שהופיעו במאמרים קודמים, כמו הנשר, תיבת נח, הלויתן - המטען הסמלי שלהם 'עושה כבר את העבודה', בלי הסברים וניתוחים מלומדים. מצד שני, דווקא משום שהסמל אינו לקוח מעולם הסמלים הרגיל – יכולנו לבחון את האפשרויות הפוטנציאליות להשפעתו ופעולתו.
בכל אופן, העיקרון הסמלני זהה : הסמל מהווה אמצעי, מעורר ומושך, המכניס מימד שאינו חלק מהמציאות הנתונה והמורגלת. אמצעי זה מאתגר ומניע אל עבר רמה גבוהה יותר של המציאות, ערכית יותר, רוחנית יותר.

עמוד נוח

מנסיון אישי ברור לכולנו שיש בעיתיות-מה בהבנה נכוחה של המציאות, וכמובן שזה משליך על התיפקוד הנכון בה. דרך הסמל מנסה להבהיר לנו צדדים של המציאות מנקודות מבט ומזוויות הסתכלות, שלא היינו רואים אותן ממקומנו הרגיל. דרך הסמל מעלה את הרף של נקודת מבטנו, ודברים שרואים משם לא רואים מכאן.
נח עבד קשה לבנות תיבה, שלא היתה קשורה כלל למציאותו היומיומית.(מומלץ לרוצים להמחיש לעצמם את המראה המציאותי של התיבה – לעלות ליבנה, ולבקר במוזיאון "מקראור" בספריה המקומית. אורי אופיר טרח עבורנו, ובנה דגם מדויק, כחלק מהמחשה "בגובה העיניים" של הרבה נושאים מקראיים נוספים). http://www.yavnecity.co.il/museonmikraor.html
"תיבת נח" היוותה אמצעי, כלי, שנשא בתוכו גרעין "נקי" מתוך מציאות "לא נקייה" – בכדי ליצור מתוכו מציאות חדשה, טובה יותר.
עבורנו "תיבת נח" היא סמל. סמל לכך שעלול להיווצר הצורך בתהליך שכזה; סמל לאפשרות שהתהליך יצלח; סמל לכך שרצוי וראוי ליישמו בנקודות מפנה בחיינו שלנו.
מכאן שחשובים הפרטים של התהליך של סיפור התיבה, מבנייתה, דרך תקופת מסעה (40), ועד לאופן ההיווכחות בהגעה לחוף המבטחים. (כולנו זוכרים: העורב המזגזג, ואח"כ היונה, החוזרת עם דוגמית של סמל אחר).
בפתיחה נכתב למעשה הסבר לתבנית המשולשת 'אדם-סמל-מציאות' : 'להבהיר צדדים של המציאות, שלא היינו רואים אותם ממקומנו הרגיל'. הרגיל הוא, שרוצים להשאיר את המצב כמות שהוא, לא להעיר ולא לעורר. כמו באימרה הנפוצה – 'כל עוד זה לא נופל, לא כדאי לנגוע'. באה התיבה, ומעמידה בפנינו אתגר: יש מצבים בהם צריך לעשות מעשה. 'תיבה' היא מה שנחוץ: להשקיע בהכנתה, להיכנס לתוכה, ולעבור למציאות מתוקנת יותר.
הפלגתי רחוק מידי? מתחתי את דרך הסמל אל מחוזות דמיוניים?
באה פתיחת הספר השני בחמישיה, וחוזרת על הנקודה שוב, שלא נפספס.
שוב תיבה, על פני המים, מחומרים דומים, שבלעדיה לא היה מי שינהיג את היציאה ממציאות העבדות।

מי שנהנה מהמסע – שימלא לעצמו את פרטי הסיפור החסרים. כמו: הצוהר; הפתח בצד; המידות של התיבה; הזוגות של החיות, והשביעיות של הבהמות הטהורות; החזרה, לקראת סיום הסיפור, על אותם מונחים שנאמרו לאדם וחוה; וכן הלאה. הגילוי של תפקידם כאמצעים מעוררים ומאתגרים – מוסיף להנאה.
העירו לי על כך שאני מקצר, עד כדי כך שאיני ברור ומובן. אכן, צריך להשתפר. יחד עם זאת, יש ערך לכך שמתעוררות שאלות, והצורך להשלים את הדברים כל אחד לעצמו - יוצר חוויה לעצמה.

בהסתכלות קדימה על ציר ההיסטוריה, אני תוהה אם אחרים ראו עצמם כמיישמים את סמל התיבה. האם המתבצרים על המצדה ראו עצמם כהולכים בצעדי נח.
האם יוחנן בן זכאי, מקופל בתוך הארון המוצא דרך שערי ירושלים, הרהר בתפקידו כיוצר מחדש את ההוויה היהודית - ביבנה. ובהמשך לכך, ניתן גם לשאול: האם הצליח בכך?

בראשית

בראשית
התרגשות. נקודת התפנית השנתית של הספירלה : מסיימים את הקריאה והלימוד של התורה, על כל ההבנות שצברנו – ומתחילים מחדש. ראשית. שמחה וציפיה : מה תביא לנו השנה ?
מתחילים מההתחלה. הרבה חומר. ים לצלול ולהפוך בו. האם יש גם מבוא, הוראות לדרך ?
פרק א' בבראשית הוא המסד, לא רק שלנו, של כל העולם המערבי. לכן מענינים הפרטים, הסדר, תארי הפעולה. הכל בראשיתי, וטעון משמעויות.
והנה, במקום טוב באמצע, אנחנו קולטים משהו מוזר :"וַיִּבְרָא אֱ-ל'ֹ אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים".
הרי אין עוד שמות פרטיים בסיפור הבריאה !
ומה פתאום 'ה' הידיעה ? הרי איננו מכירים אותם ! לאור, לחושך, לרקיע, לארץ ולמקוה המים ניתנים לפחות שמות נוספים, וכאן – כלום.
המלומדים שבנו יודעים שעל כך נשברו קולמוסים. תוכלו לעיין אצל קויפמן, קאסוטו, ועוד. לבחון הקשרים לתרבויות אחרות. ובמקורותינו – במדרש, בקבלה, אצל המהר"ל, והרשימה ארוכה.
אך כאן אני נצמד לקריאה פשוטה בטקסט :
א מיהם התנינים ?
ב מה התפקיד שממלאה הופעתם כאן, בלב סיפור הבריאה ?
כדי לענות על השאלה הראשונה, מחפשים מקבילות, במקומות אחרים בתנ"ך. האם השאלה מתבהרת? להיפך, הבנתנו מסתבכת, מתערפלת. התנין מופיע כאות בידי משה, כשבא לפני פרעה. אך פעם הוא תנין, ובמשנהו הוא נחש. זהירות !
ובשירת האזינו - חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי. שוב, פתנים, סודות, אוצרות.
ובישעיה, המדבר על 'היום ההוא', מתקשר התנין שוב לנחש, אך הפעם מופיע גם הלויתן, בריח ועקלתון. לויתן ?! הרי הוא מככב בתשובת הא-ל מתוך הסערה לאיוב, יחד עם בהמות.
אכן אכן, התנינים בבראשית היו לפחות שניים, והיו גם 'גדולים', והרי עוסקים פה בגדול ביותר, ביבשה ובים, שההפרדה ביניהם בראה את המציאות. כנראה שעסקינן בזוגות של ניגודים, בבסיסיים שבהם, כראוי לסיפור הבריאה. 'בריח' ו'עקלתון' גם מרמזים על המתח שבין הזכר לנקבה. קשור לנחש – זוכרים? מי שמביא זאת במפורש הוא התלמוד, בבא בתרא, ע"ד ע"ב.
ובכן, התשובה לשאלתנו הראשונה אינה פשוטה. גם אם המדובר בחיות ממשיות, ברור שהדגש של המקרא הוא על המטען הסמלי שלהן, כגדולים ביותר, כמשקפי מתח בין ניגודים.
אם נזכיר את תרבויות המזרח הקדמון, הרי ששם היצורים המקבילים הם הקוראים תיגר על שלטון האל. ואצלנו, בסיפור הבריאה, הם מובאים כברואים ע"י הבורא, שלא יהיו אי הבנות.
ומכאן, לשאלתנו השניה – מה תפקידם בסיפור הראשית ?
להוסיף על מבוכת השאלה, נשים לב שצמוד אליהם הפועל 'ברא'. מה עוד בסיפור הבריאה אכן 'נברא'? רק שתי ישויות נוספות : 'שמים וארץ', והאדם. ובכן, לא נוכל להתיחס לתנינים כישות שולית, שהרי המקרא מציב אותם במרכז הבמה.
תפקיד התנינים, אליבא דמאמר זה, העוסק ב'דרך הסמל' :
האדם, כידוע למעיין בבראשית א', מורכב מחומר ומרוח. המציאות, שלתוכה נברא האדם, נבראה בהתאמה, מארץ ומשמים . באופן הפשטני ביותר, המקרא קורא לאדם לעלות, מקיום חומרי לקיום רוחני. מהי הדרך, שתדריך את האדם להתגבר על כל המכשולים שבעליה זו, בתוך המציאות שלתוכה נברא ?
פה נכנסת לתמונה הצלע השלישית – התנינים. הם מהווים אב-טיפוס. לדרך הסמל.
כדי להתגבר על כח המשיכה של ה'טבע האנושי', על כוחות הקיום, האדם צריך להעזר במורה, במצביע, במאתגר. לא כהצבעה חד פעמית, כאמירה שכלתנית – 'עליך להיות טוב', אלא כהוויה מלווה תדיר, בכל מצב ושלב, שתתחבר להוויה הקיומית, ותעקוף את כוחות השכל.
ל'תנינם' יש מקום של כבוד בסיפור בראשית, היות והם, כמייצגי דרך הסמל, הם הכלי, שבאמצעותו עשוי האדם לעלות, מקיום ארצי בלבד, אל עבר קיום, הנוגע גם בשמימי.
שנה טובה.

הבהרות על דרך הסמל

הגיעו כמה השגות ותהיות (לא שנכתבו ברשת, אך נשמעו על פני האתר).
למה עיקר ההתיחסות הוא למקורות שבתנ"ך ? יש עוד הרבה מקורות, בשירה, בסיפורת, בתרבויות העולם। למה לא לקחת מהם, באותה מידה ?
- אמרנו כבר (שמתם לב שאין כאן 'מאמר מנצח' שהולך על כל הקופה. הדברים נבנים מזוויות שונות, ויוצרים יחד את התמונה הכוללת), שבהחלט יובאו דברים ממקורות שונים, להעשרת התמונה. אך הבסיס של כל ההעשרות – הוא התנ"ך, מה לעשות. הוא תבנית נוף תרבותנו.
גם אם נרחיק פיסית, גם אם נרעה בשדות זרים, הטעם הבסיסי שלנו יונק ממקורותינו, בדיוק כפי שהשפה והמולדת הפיסית הם הבסיס לכל מה שיתווסף וישתנה מאוחר יותר בחיינו.
הדברים מודגשים, כיוון שישנם רבים, שבערך בכיתה ג' נוצר אצלם נתק מקובע ביחס לכל מה שמזכיר את ספר הספרים.
מה כל הסיפור של הסמלים ? זה משהו ספרותי אסתטי, מתאים יותר לילדים, או לחברה שבטית ארכאית। היום, עם הקידמה של המדע, המידע, והשכליות פורצת הגבולות – אין צורך אמיתי בסמלים। להיפך, הם רק מסיטים את תשומת הלב מהאמת הצרופה।
- ובכן, מי שמאמין שההיגיון הוא חזות הכל, והשלמתו היא בכסף שיענה על הכל, ותו לא– זה בסדר גמור. אך סביר שמי שמעיין בדפים אלו – חש שיש משהו בגו, שחיי האנוש מורכבים קצת יותר. ולאלה אביא, מהמקורות, התיחסות מכוננת.
זוכרים את קריאת התיגר על המנהיגות של משה במדבר ? קורח ומרעיו טענו שמשהו כאן לא תקין. ההמשך ידוע, האדמה הצביעה על הכיוון הנכון. אך מה קורה מיד אח"כ ? מנהיגי השבטים מתבקשים להביא את מטותיהם לאיחסון לילי באוהל מועד, ובבוקר קבלו אותם חזרה. אלא שכולם נוכחו לראות - וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.
הרי אפילו האדמה אמרה את דברה, למי בכלל היו עוד שאלות ומענות ? והנה, לא רק פרח, אלא גם ציץ, ואפילו שקדים למאכל ? הרי הנקודה הובהרה מעל לכל ספק כבר קודם ?
אלא שכנראה ה'טבע האנושי' – אנחנו – צריך קצת יותר הבהרות. וזו בדיוק הנקודה עם הסמלים. צריך מראה עיניים, צריך 'הוכחות בשטח', צריך לעבור תהליך עם הדברים, עד שיתישבו בלב, וייקלטו בקיום הממשי. השכנוע השכלי, ההוראה החד-פעמית אינה מספקת.
מהו ההבדל בין אמירה הגיונית לבין 'דרך הסמל' ?
- שוב סיפור : בת שבע היתה יפה, ודוד המלך חשק בה. הוא מצא דרך 'חוקית', אלגנטית, 'ספינית' (בלי פוליטיקה בבקשה) – להשיג את אהבתו.
המלך הוא שליט יחיד, והכל נעשה כרצונו. אך יש אחד שממונה על הסדר הנאות, ועל הרוחניות והמוסריות שהתיתמו. נתן הנביא נכנס אל המלך. מה הוא יגיד: יקרא לו לסדר? יצטט דברי הגיון מהמקורות? ינגן על מצפונו? יקרא להקמת וועדת חקירה? יקרא למרד? יצעק ויתרגז?
כל אלו דרכים טובות, הגיוניות, רגילות ומוצדקות. אך האם ישיגו את יעדן, ייגעו במלך, ויביאו אותו להבין ולשנות משהו אמיתי ? ספק גדול. היתה נוצרת התנגשות חסרת תכלית.
הנביא פונה לדרך עקיפה. הוא מספר סיפור מרתק, משל. (מי ששואל, בצדק, על העירבוב בין משל לסמל – שיחפש את הגדרתנו לסמל). מי לא אוהב סיפורים, לב מי לא 'נגנב' אחרי מעשיות מענינות. הוא מספר על רועים, כבשים ומעמדות. (אמן הנביא הזה, הרי כמה זמן כבר לא יצא המלך בעקבי הצאן, וכמה מעורר בו הסיפור נימים חבויות בנפשו ?).
הסיפור, על הסמלים שבתוכו, ועל התהליך שעובר השומע - משיג את ייעודו.

הנשר ואנחנו

'דרך הנשר לשמים'

מהי 'דרך הסמל' של הנשר ?
מאיסוף ההתייחסויות לנשר בתנ"ך עולה תמונה עשירה. ( המובאות אינן מובאות כאן, בכדי לא לסרבל, וגם – כדי שמי שהדברים מענינים אותו – שיחפש. לחיפוש עצמו יש ערך, של גילוי עצמי. בכל אופן זה קל – כותבים מילה לחיפוש באתר התנ"ך – והכל מוגש על מגש.)
במבט ראשון יש אוסף של התייחסויות לנשר, לדמותו החיצונית, לתכונותיו, ולהתנהגותו בטבע.
מבט שני מאפשר למיין את הדברים תחת כמה כותרות। המבט שלישי, שהוא המעניין אותנו כאן, מנסה לקשר בין מכלול ההתייחסויות, ולמצוא מהו הכיוון המסתמן מתוך המכלול כולו : מהו המסר המועבר אלינו, שבסיסו נעוץ בדמות הטבעית של הנשר, והצבעתו מכוונת אותנו אל על.

זו דרך הסמל.

ה'מטען הסמלי' של הנשר (ע"פ המקורות):
מראה חזותי: קרחת – עובדה בולטת וייחודית לנשר. - מעוררת דימוי של אבל.
גודל, אורך מוטת הכנפיים, מלאות הנוצות – עוף מרשים, ראוי לתואר מלכות.
תכונות מודגשות: עוצמה במעוף, עוצמה של טרף. – מעורר פחד וכבוד. מלך העופות.
מהירות מעוף, גובה הדאיה, מרחק הדאיה. - מעורר השתאות.
איפיונים נוספים: בונה קן לגוזלים בגובה רב. - אין שני לו.
נושא גוזליו על כנפיו. - מגן ונותן חסות.
ועוד: התחדשות הכוחות והנוצות - תופעה ייחודית.

'דרך הסמל' של הנשר:
הנשר ראוי לתואר 'מלך העופות' בזכות תכונותיו ועוצמתו.
איזכור שמו ודמותו מעוררים מיניה וביה פחד וכבוד. אם אויבך מכונה 'נשר' – הישמר לנפשך.
במידה ותשלה עצמך כאילו כבשת את פסגת העולם, גבוה כקן נשרים – טעות בידך. ישנו כח שיוריד אותך אף משם.
אך לעומת זאת, אם אכן באמת קיימות בך תכונות הנשר – הרי שתוכל כמותו לחדש כוחותיך, ולהתגבר על המכשולים שבדרכך.
ואף, במידה וראוי אתה, בזכות מעשיך וכוונותיך – הרי שיגנו עליך, כמו נשר המגן על גוזליו.
האם ישנה כאן שניות, של חיובי ושלילי המשמשים בערבוביא ? – כן ולא. אכן, נפלאה מאיתנו הבנת 'דרך נשר בשמים', וגם אם נעמיק חקור לא נגיע לרומו של הנושא. (הנשר הוא אחד הפנים, המקיפים את כסא הכבוד, בחזיון המרכבה של יחזקאל). אך הטעם, אותו צברנו מההכרות עם הנשר – פתח את ליבנו (יותר מאשר את מוחנו) לקלוט את מיגוון המסרים שהועמדו בפנינו. לנשר קיום מורכב, רב פנים, בדומה לזה שלנו, בני אנוש. בתוך המורכבות ישנן גם מגמות סותרות, ועלינו לפלס את דרכנו דרכן.
מסרים אלו נגעו במהות קיומנו, איפשרו לנו לבחון את מעשינו ואת כוונותינו, ולהבחין בין דרך אמת לדרך כזב। (ניתן לפרט כאן, ולפרוט, אך מה יישאר אז לקורא כחוויה ?!)

תהליך הבנת דרך ההצבעה של סמל הנשר עורר בנו, לכל הפחות, הבנה קיומית פשוטה : כדאי להיות דומה באמת לנשר, ולא להיות בצד הנרדף על ידי הנשר.

תמונת הנשר באדיבות אייל ברטוב. תמונות נוספות ניתן לראות באתר http://www.eyalbartov.co.il/