פעם, כשישבו איש תחת תאנתו, לא היו עסוקים כ"כ במלים. לא בתפילות, לא בדרשות, ולא בספרים הרבה, שמוציא כל מי שיש לו מעבד תמלילים. ולכן טעם המלים נשמר, מילה פעלה את פעולתה.
אבל, המלים מציפות אותנו יותר ויותר, והמלל מחריש אזנים, ובכלל אינו נשמע.
הסמל, המלווה אותנו תמיד, מאז ועד היום - פעל. הצביע ועורר. היום, אם לא נצבע אותו, נקשט ונזמר סביבו, לא נשים לב אליו בכלל, וחבל. ואולי הגיע הזמן להחזיר לעצמנו את טעם הסמל.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה