דרך הסמל ודרך השכל

מה יתרון הסמל על השכל?
האם בכלל יש יתרון שכזה? או שהשכל הוא זה השולט בכיפה ללא עוררין?
המובן מאליו שכולנו התחנכנו עליו הוא, שהשכל הוא האור, שרק באמצעותו רואים נכוחה, את עצמנו ואת הסובב אותנו. שאר האמצעים העומדים לרשותנו, כמו החושים, הרגשות, האינטואיציות, יש בהם פוטנציאל  ליצירת עיוות בתפישה ובשיפוט, ולגרום לפעולות מוטעות.
השכל הוא שאיפשר לנו, כאנושות, הישגים מופלאים במדע ובטכנולגיה. משלמד האדם להשתמש בכלי החשיבה החוקרת, בעיקרון הסיבה והתוצאה - נדמה כי אף השמים אינם הגבול.
אלא ש... 
רגע, אולי אין שום 'אלא'. אולי בכך מתמצים הישגי האנוש? מפעלים, מכשירים, מחשבים, תקשורת, ספרים. האם חסר דבר מה? ואף אם חסר, האין זאת שבעזרת עוד מאמץ של כלי השכל - נשלים את החסר?
ההגיון אומר שנכון הוא. שאם משהו לא תקין, משהו חסר, פשוט נתאמץ עוד - ונפתור זאת.
אך כאן היא נקודת התורפה: מי השואל ומי העונה? - השכל! 
זו הבעיה. זהו מעגל סגור בתוך עצמו. האם מן ההיגיון הוא כי מבקר של מערכת יהיה חלק מהמערכת? - לא.
ביקורת בונה ומתקנת עשויה להגיע רק מגורם הבא ממערכת רחבה יותר.
כך גם בשאלת השכל. ומהי המערכת הרחבה יותר, מקיפה יותר, העשויה לבחון את החשיבה עצמה?
נדמה שזו המציאות הממשית. רק חיבור של פעולת החשיבה השכלית בצורה נכונה והרמונית למציאות, רק בחיבור כזה יש מבחן של אמת לפעולה השכלית-רעיונית. כלומר, המבחן לפעולת החשיבה אינו בחשיבה על החשיבה, אלא במבחן של תוצאות החשיבה במציאות.
ומה תפקיד הסמל בתמונה זו?
אך לפני שנגיע לדון בסמל כדאי לשאול שאלה מכריעה: האם 'יסכים' השכל להפקיע מעצמו את סמכות הפוסק האחרון? הרי אם המלכנו את השכל כ'שולט בכיפה ללא עוררין', סביר שגם 'יכתיב' כרצונו את מסקנות מבחן המציאות, ויטה אותן על פי ראות עיניו. ואז, במקום המציאות עצמה - נקבל חשיבה אודות המציאות! 
אז איך בכלל ניתן לצאת מהפלונטר? האם ישנה 'נקודת ארכימדס', שממנה ניתן לראות נכוחה?
המשך יבוא...