'תעביר בבקשה את המלח'.
משפט פשוט, העשוי לשפר במעט את המציאות שמסביב לשולחן. האוכל יהיה טעים יותר.
להשגת מטרה זו אין צורך להשתמש בסמלים.
מסביב אותו שולחן, עשוי אותו אדם לומר: 'אין משיחין בשעת הסעודה'. לדעתו, חסר משהו סביב לשולחן, והוא מבקש לשנות את המציאות לאחרת. אם בגלל החשש שלמי מהמסובים תתקע עצם בגרונו, אם בגלל שעבר עליו יום קשה בעבודה, והוא מייחל לקצת שקט, ואם כוונתו שתשתרר אווירה איכותית יותר. בכל מקרה הוא מנסה, בצורה בונה, להביא לתהליך של התמעטות הדיבור סביב לשולחן.
יכול היה לגעור, לדפוק על השולחן, או לומר: 'תשתדלו בבקשה לא לדבר עכשיו'. כל אלו אפשרויות, הנשארות במישור של המציאות הנתונה. יתכן שיביאו לשינויה, אפשר שלא, ויש להביא בחשבון שאף יגרמו לתוצאה הפוכה.
הסיבה שאותו אדם בחר להכניס מימד מסוג שונה למציאות שמסביב לשולחן – היא הנסיון להביא את השינוי בדרך הטובה ביותר. דרך הסמל. השימוש במימד היחס המיוחד, הטבוע אצל כולם כלפי מקורות התרבות – מעורר את הסובבים לתשומת לב שונה, ומתחבר אצלם לנקודה פנימית, ללא וויכוח מיותר. מירב הסיכויים שאכן הדברים יביאו בפועל לשינוי המבוקש. דרך כוחו של הסמל.
נקיטה בדרך אחרת, של כח ההגיון, של כח הסמכות, או של כח העורמה והפיתוי (למשל: חלוקת פרסים בסוף הארוחה) – טומנת בחובה סיכויים טובים פחות.
סביב אותו שולחן, יכול ויקום האיש ויאמר: 'חברות וחברים. הגיעו מים עד נפש'. והוא, או היא, ילכו ויפרשו את תכניתם ליציאה מן המיצר שנקלעו אליו. ובמידה והתכנית כוללת ציפיה מהסובבים כי יצאו מגדרם, ויקומו ויעשו מעשה – הרי שילכו ויוסיפו להשתמש בסמלים, שאיכותם משובחת, והם נוגעים במקומות עמוקים בנפש האדם שמולם. מתוך חיבור זה יוסיפו הסמלים ויורו אל הכיוון המתבקש, ואף יניעו את המסובים לפעולה.
לקידום כל מציאות נתונה, לעבר רמה 'גבוהה' יותר - דרך הסמל היא האמצעי, המשרת את השגת המטרה, בצורה הטובה ביותר.
משפט פשוט, העשוי לשפר במעט את המציאות שמסביב לשולחן. האוכל יהיה טעים יותר.
להשגת מטרה זו אין צורך להשתמש בסמלים.
מסביב אותו שולחן, עשוי אותו אדם לומר: 'אין משיחין בשעת הסעודה'. לדעתו, חסר משהו סביב לשולחן, והוא מבקש לשנות את המציאות לאחרת. אם בגלל החשש שלמי מהמסובים תתקע עצם בגרונו, אם בגלל שעבר עליו יום קשה בעבודה, והוא מייחל לקצת שקט, ואם כוונתו שתשתרר אווירה איכותית יותר. בכל מקרה הוא מנסה, בצורה בונה, להביא לתהליך של התמעטות הדיבור סביב לשולחן.
יכול היה לגעור, לדפוק על השולחן, או לומר: 'תשתדלו בבקשה לא לדבר עכשיו'. כל אלו אפשרויות, הנשארות במישור של המציאות הנתונה. יתכן שיביאו לשינויה, אפשר שלא, ויש להביא בחשבון שאף יגרמו לתוצאה הפוכה.
הסיבה שאותו אדם בחר להכניס מימד מסוג שונה למציאות שמסביב לשולחן – היא הנסיון להביא את השינוי בדרך הטובה ביותר. דרך הסמל. השימוש במימד היחס המיוחד, הטבוע אצל כולם כלפי מקורות התרבות – מעורר את הסובבים לתשומת לב שונה, ומתחבר אצלם לנקודה פנימית, ללא וויכוח מיותר. מירב הסיכויים שאכן הדברים יביאו בפועל לשינוי המבוקש. דרך כוחו של הסמל.
נקיטה בדרך אחרת, של כח ההגיון, של כח הסמכות, או של כח העורמה והפיתוי (למשל: חלוקת פרסים בסוף הארוחה) – טומנת בחובה סיכויים טובים פחות.
סביב אותו שולחן, יכול ויקום האיש ויאמר: 'חברות וחברים. הגיעו מים עד נפש'. והוא, או היא, ילכו ויפרשו את תכניתם ליציאה מן המיצר שנקלעו אליו. ובמידה והתכנית כוללת ציפיה מהסובבים כי יצאו מגדרם, ויקומו ויעשו מעשה – הרי שילכו ויוסיפו להשתמש בסמלים, שאיכותם משובחת, והם נוגעים במקומות עמוקים בנפש האדם שמולם. מתוך חיבור זה יוסיפו הסמלים ויורו אל הכיוון המתבקש, ואף יניעו את המסובים לפעולה.
לקידום כל מציאות נתונה, לעבר רמה 'גבוהה' יותר - דרך הסמל היא האמצעי, המשרת את השגת המטרה, בצורה הטובה ביותר.
