עמוד נוח

מנסיון אישי ברור לכולנו שיש בעיתיות-מה בהבנה נכוחה של המציאות, וכמובן שזה משליך על התיפקוד הנכון בה. דרך הסמל מנסה להבהיר לנו צדדים של המציאות מנקודות מבט ומזוויות הסתכלות, שלא היינו רואים אותן ממקומנו הרגיל. דרך הסמל מעלה את הרף של נקודת מבטנו, ודברים שרואים משם לא רואים מכאן.
נח עבד קשה לבנות תיבה, שלא היתה קשורה כלל למציאותו היומיומית.(מומלץ לרוצים להמחיש לעצמם את המראה המציאותי של התיבה – לעלות ליבנה, ולבקר במוזיאון "מקראור" בספריה המקומית. אורי אופיר טרח עבורנו, ובנה דגם מדויק, כחלק מהמחשה "בגובה העיניים" של הרבה נושאים מקראיים נוספים). http://www.yavnecity.co.il/museonmikraor.html
"תיבת נח" היוותה אמצעי, כלי, שנשא בתוכו גרעין "נקי" מתוך מציאות "לא נקייה" – בכדי ליצור מתוכו מציאות חדשה, טובה יותר.
עבורנו "תיבת נח" היא סמל. סמל לכך שעלול להיווצר הצורך בתהליך שכזה; סמל לאפשרות שהתהליך יצלח; סמל לכך שרצוי וראוי ליישמו בנקודות מפנה בחיינו שלנו.
מכאן שחשובים הפרטים של התהליך של סיפור התיבה, מבנייתה, דרך תקופת מסעה (40), ועד לאופן ההיווכחות בהגעה לחוף המבטחים. (כולנו זוכרים: העורב המזגזג, ואח"כ היונה, החוזרת עם דוגמית של סמל אחר).
בפתיחה נכתב למעשה הסבר לתבנית המשולשת 'אדם-סמל-מציאות' : 'להבהיר צדדים של המציאות, שלא היינו רואים אותם ממקומנו הרגיל'. הרגיל הוא, שרוצים להשאיר את המצב כמות שהוא, לא להעיר ולא לעורר. כמו באימרה הנפוצה – 'כל עוד זה לא נופל, לא כדאי לנגוע'. באה התיבה, ומעמידה בפנינו אתגר: יש מצבים בהם צריך לעשות מעשה. 'תיבה' היא מה שנחוץ: להשקיע בהכנתה, להיכנס לתוכה, ולעבור למציאות מתוקנת יותר.
הפלגתי רחוק מידי? מתחתי את דרך הסמל אל מחוזות דמיוניים?
באה פתיחת הספר השני בחמישיה, וחוזרת על הנקודה שוב, שלא נפספס.
שוב תיבה, על פני המים, מחומרים דומים, שבלעדיה לא היה מי שינהיג את היציאה ממציאות העבדות।

מי שנהנה מהמסע – שימלא לעצמו את פרטי הסיפור החסרים. כמו: הצוהר; הפתח בצד; המידות של התיבה; הזוגות של החיות, והשביעיות של הבהמות הטהורות; החזרה, לקראת סיום הסיפור, על אותם מונחים שנאמרו לאדם וחוה; וכן הלאה. הגילוי של תפקידם כאמצעים מעוררים ומאתגרים – מוסיף להנאה.
העירו לי על כך שאני מקצר, עד כדי כך שאיני ברור ומובן. אכן, צריך להשתפר. יחד עם זאת, יש ערך לכך שמתעוררות שאלות, והצורך להשלים את הדברים כל אחד לעצמו - יוצר חוויה לעצמה.

בהסתכלות קדימה על ציר ההיסטוריה, אני תוהה אם אחרים ראו עצמם כמיישמים את סמל התיבה. האם המתבצרים על המצדה ראו עצמם כהולכים בצעדי נח.
האם יוחנן בן זכאי, מקופל בתוך הארון המוצא דרך שערי ירושלים, הרהר בתפקידו כיוצר מחדש את ההוויה היהודית - ביבנה. ובהמשך לכך, ניתן גם לשאול: האם הצליח בכך?